יחיאל עבו נולד בטבריה ביום י"ג באייר תרפ"ז (17 במאי 1927).
בנעוריו היה חבר בית"ר בטבריה, ושם גייס אותו מנחם שיף (ז"ל) לאצ"ל. הפעולה הראשונה שהוטלה עליו הייתה להדביק בחוצות טבריה בפברואר 1944 את כרוז הכרזת המרד של האצ"ל "אל העם העברי בציון!". אחר כך עבר אימונים, מהם בתל-אביב ומהם במבצר שוני.
יחיאל עסק בעניינים שונים של האצ"ל בטבריה. באחת הפעמים כשדב כהן, הוא גונדר שמשון, תכנן התקפה על מיפקדה בריטית ששכנה במלון פיינגולד בטבריה, הוא ביקש ממנו לטפל בהכנת חומר הנפץ הדרוש להתקפה. אלא שהעניין לא צלח.
בסוף יולי נעצר על-ידי הבריטים עם מרדכי מנולה, חבר פלוגת בית"ר בראש-פינה, ונדון לשנתיים מאסר. הוא נכלא בכלא עכו, וכשהחלו התפרעויות הערבים בבתי הכלא המעורבים לאחר החלטת האו"ם על הקמת מדינה עברית בחלק משטחה של ארץ-ישראל, הועבר לכלא ירושלים, משם למחנה עתלית, ובאפריל 1948 שוחרר.
לאחר פרשת "אלטלנה" התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גולני". אחר כך למד חינוך גופני במכון וינגייט, ועד פרישתו לגימלאות בשנת 1965 שימש כמורה לחינוך גופני.
יחיאל שימש כמפקד מעו"ז בית"ר בטבריה מיום שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל ועד שנת 1954.
יחיאל נשוי להדסה לבית רוח ולהם ארבעה ילדים ותשעה נכדים.
בני הזוג גרים ברמת-גן.